admin מבוא
"החיפוש אחר להיות אישה" של "הבתולה" של קרימה פולוטן טוברה הוא כותרת מושלמת שמראה את אותה משמעות למה שביקורת פמיניסטית היא. הגישה הפמיניסטית מגדירה את גילוי הרצונות והמאבקים האמיתיים של האישה בחברה. מטרתו היא לחשוף את הנחות היסוד הפטריארכליות הנובעות לדעות קדומות ולגילוי של הסיפור או כל סוג של יצירה ספרותית באמצעות ניתוח אופי. מאמר זה ייתן לקוראים השקפה ברורה יותר כיצד מיישמת הביקורת הפמיניסטית את מאפייניה על סיפור קצר ידוע בשם הבתולה.
הרקע של המחבר ומכלול הסיפור
קרימה פולוטן טוברה הייתה סופרת פיליפינית ידועה. יצירותיה זכו לכמה מההכרות הספרותיות הגבוהות ביותר בפיליפינים, כאשר סיפורה הקצר "הבתולה" הוא אחד היצירות הספרותיות הבולטות ביותר שלה. המילה "בתולה" שהיא הזכירה בסיפורה מרמזת על מישהו טהור וחסר כתמים. כפי שמכתיב החברה, כדי לזכות בכבוד ובכבוד, אישה חייבת להיות טהורה ובתולה כי נאמר שבתוליה של אישה משולה לכבודה. החברה מכתיבה שאישה חייבת לשמור על בתוליה עד שהיא תתחתן, כמו מה שעשתה לעצמה מיס מיארס. היא לא הייתה מסוגלת להביע את רגשותיה בפני גברים כי היא הייתה צריכה להגן על בתוליה/כבודה. לפיכך, הסיפור מציג את מאבקיה של מיס מיארס שנגרמו מהתכתיבים החברתיים על האינדיבידואליות שלה, שהפריעו לה למצוא את זהותה של עצמה כאדם וכאישה דרך הפרספקטיבה הפמיניסטית.
דיון (יישום הגישה הפמיניסטית)
מיס מיארס, הדמות הראשית של הסיפור הקצר שכותרתו הבתולה, כסופרת וכאישה חשפה את רצונותיה באמצעות המטאפורות והסמלים שלה בכתיבתה. למרות היותה בת אחראית למשפחתה, היא גם רצתה להיות אהובה על ידי אחרים, במיוחד, היא תמיד חלמה שיהיה לה גבר בחייה. אבל חובותיה כבת וכחברת בחברה הפריעו לה להגשים את חלומותיה. השורות הבאות מראות את רצונה שיהיה לה גבר:
"אבל לא אהבה ולא תהילה עמדו מאחוריה, רק הצללים האורבים, הריקים, ותשע שנים חלפו, תשע שנים. בחדר המתה שלא קבור, היא הרימה את ידיה אל האור, שמה לב לאצבעות העבות והעמידות, חושבת בתערובת של בושה ומרירות ואשמה שמעולם לא נגעו באיש".
היה גם תרחיש אחד בסיפור שמראה את רגשותיה הרומנטיים כשהיא חשה כעס לגלות שלנגר יש בן וחשבה שהוא נשוי. אך לאחר שהנגר הודה כי אינו נשוי עם אמו של בנו, היא חשה הקלה. אחרי אותו אירוע, לפתע ירד גשם והאווירה הפכה לא מאושרת. התרחיש חושף את רגשותיה של מיס מיארס לגבי הנגר. הודגם שהיא הושפעה רגשית מהגילויים של הנגר. עם הגשם ומזג האוויר כמטאפורה לרגשותיה; זה מוכיח את רגשותיה הכמוסים עם הגבר.
היה גם גילוי סמלי על הרצון שלה להיות נאהב. משקולת הנייר שעוצבה על ידי הנגר ליונה מסמלת יחסי מין עבורה זבובים. הנגר הציע לה את זה, מה שמראה שהנגר הציע משהו למיס מיארס. העובדה שמיס מיארס צחקה על כך מראה שהיא אוהבת את ההצעה. לפיכך, היא מאשרת שמיס מיארס נמשכת לנגר כפי שמשתמע מהקבלה וחיבתה לחפץ המעופף המסמל את עשיית האהבה בגישה הפסיכואנליטית.
כל חייה של מיס מיארס הושקעו במילוי האחריות שלה כמו לסיים את הקולג', לשלוח את אחייניתה לבית הספר ולטפל באמה. זו הייתה חובתה כאישה, לטפח ללא תנאי את משפחתה. התפקיד הזה שהוכתב על ידי החברה ואולי המשפחה שלה עיצב אותה להיות אישה עבור אנשים אחרים ולא אישה עם עצמיות משלה. החברה מכתיבה שנשים צריכות להגן על בתוליהן השווה לכבודן, אותו קיבלה מיס מיארס בכבוד. מיס מיארס הוצגה לא רק כאישה שרוצה ללכת מעבר לתפקידיה, אלא גם כאישה שרוצה לבנות את חייה.
יתרה מכך, טוברה מראה את המאבק הפנימי של אישה בסיפור. המאבק של מיס מיארס לדבוק בציפיות החברתיות של אישה ולהסתיר את עצמיותה נחשף וחזר על עצמו. מאבקה הוצג באופן סמלי במפגש שלה עם מקומות לא מוכרים והסטת הג'יפאי. זה מסמל את האבידה של עצמה כי היא לא יכולה להיות היא עצמה והיא חייבת להיות אישה שהחברה מכתיבה לה להיות.
בחברה, הנשים הן האחראיות לדאוג לאנשים במשפחה. זה היה המקרה של מיס מיארס, כשהיא הייתה היחידה שנותרה לטפל באמה החולה והזקנה. היא עשתה את כל האחריות שהיא שכחה את חייה. ניתן לאפיין את מיס מיארס בסיפור כמשרתת הזקנה. בגיל 34 היא עדיין לא נגעה בגבר. התיאור שלה בסיפור וחייה באמת מתאימים לה כארכיטיפ המשרתת הזקנה שעדיין לא נוגע בה.
ניתן לזהות את שלושת השלבים של ההיסטוריה של הנשים, השלב הנשי, השלב הפמיניסטי והנקבה לחייה של מיס מיארס. השלב הנשי על פי התיאוריה של שוואלטר הוא השלב הכולל חיקוי של האופנים הרווחים של המסורת השלטת והפנמת אמות המידה שלה. ואכן, מיס מיארס ממש בהתחלה עברה את השלב הזה שבו היא מאפשרת לתכתיבי החברה לשלוט בחייה. היא טיפלה באחריות באמה והיא הגנה על בתוליה במשך זמן רב. עם זאת, ככל שהסיפור מתפתח, הדמות שלה מתפתחת לאט שהיא כבר מתקרבת לשלב הפמיניסטי. ניתן לתאר את השלב הפמיניסטי כשלב הכרוך במחאה נגד זכויות המיעוט.
מיס מיארס לא מחתה במפורש או פוליטית אבל יש מחאה פנימית בתוכה. חוויות האבידה שלה והימים הגשומים מסמלים את המחאה הפנימית שלה שהיא צריכה ללכת מעבר למצופה ממנה. המחאה הסמלית הזו יצרה בעצם בלבול בתוכה, משום שהיא נקרעת בין התכתיבים החברתיים לבין העצמי שלה. השלב האחרון היה שהוא השלב הנשי ניתן לתאר כשלב של גילוי עצמי, חיפוש אחר זהות. החלק האחרון של הסיפור הקצר מראה שמיס מיארס עברה את הבמה הנשית. שורות ההליכים באמת מרמזות שהיא השתחררה מהתפקידים החברתיים שהוכתבו סביבה:
"בליבה הסודי, חלומותיה הצעירים של העלמה מיארס ריפרפו לחיים, נראו מפלצתיים בגשם, ליד האיש הזה – נראה מפלצתי אבל גם מתוק וסוחף. אני חייבת להתרחק, חשבה בפראות, אבל הוא זז והתחכך נגדו. אותה, והיכן שנפל המגע שלו, בשרה זינק, והיא נזכרה איך נראו ידיו באותו היום הראשון, שכבו בעדינות בקצה שולחנה וסביב ציפור העץ (שנראתה כמו יונה זזה, בוהקת) והיא פנתה אליו: בשמלותיה רטובות ונבולות, בחושך פנתה אליו."
הפסקה האחרונה מוכיחה שבלבה היא עברה את שלב המחאה ועכשיו היא מסוגלת לבטא את עצמה, את רגשותיה ורצונותיה. זה מראה שהיא מסוגלת כעת לחרוג מהתפקידים החברתיים שלה כשהיא מגלה שהיא מוכנה לוותר על בתוליה. בתוליה היא אכן סמל לכבוד; עם זאת, חלק ממטרת האישה היא לקבל גבר שיוכל לצרוך את הבתולין שנשמר לאורך זמן.
סיכום:
הסיפור הקצר מתאר את הצלחתה של האישה להתגבר על העולם הסטריאוטיפי של הגברים. הדמות הראשית הצליחה להתריס נגד תכתיבי החברה והצליחה לבסס את עצמה בשאיפה להיות אישה.
