היסטוריה של ויברטור

ההיסטוריה של הוויברטור (זה כל כך מגוחך!)

בהתחלה

במשך שנים רבות נקבע כי מחלות שונות שפגעו בנשים הן בגלל 'היסטריה' וכי רחמה מתלוננת על הזנחה. למעשה נראה שאפלטון חשב שהרחם הוא 'חיה בתוך חיה' ושצריך להרגיע אותו אם הוא יצא משליטה.

כל דבר, החל מעייפות, כאבי ראש, חוסר חשיבה, מלנכוליה וחוסר שינה, נשימה לא סדירה ובלבול, נחשב לנבוע מ'היסטריה'. נשים מאוד מיניות או נלהבות נחשבו כנפגעות בצורה הגרועה ביותר, שכן ברור שגברים חשבו שזה מוזר.

לכן לא הייתה בדעתם שאלה קטנה שהסיבה לכל הבעיות שלהם היא תסכול מיני ושהם רצו שחרור מיני.

איך הם הביאו לה טוב?

לעולם לא תאמין לזה!

רופא או מיילדת נאלצו לתמרן את פות הנשים – חשבו באותם ימים להיות חלק מהרחם. העיסוי הידני הזה נמשך עד שהיו התכווצויות ושימון. זה כונה לעתים קרובות 'פרוקסיזם היסטרי' (המכונה כעת אורגזמה).

הנשים ירגישו הרבה יותר טוב אחרי זה! קשה להאמין, אבל נראה שצורה זו של עיסוי ידני עד שהנשים קיבלו אורגזמה שימשה כטיפול לבעיות מיניות כבר במאות ה-4-5.

בתחילה מיילדות טיפלו בכל הקשיים המיניים והפוריות אצל נשים. אבל עד מהרה הרפואה המודרנית הייתה מעורבת והרופאים, כך נראה, לקחו את הטיפול ברצינות נוראה.

'היסטריה', נחשבה להפרעה נפוצה, שנייה רק ​​ל'חום' – או הקור הקלאסי. זה גם סווג כמחלה כרונית שאין לה מרפא.

נקבות רווקות עם 'היסטריה' נקראו לעתים קרובות להתחתן עם בעלים מלאי חיים ולאחר מכן לעשות אהבה חזקה וחוזרת תוך הקפדה על שחרור מיני של הנשים. כמו כן הומלץ רכיבה על סוסים!

לאחר זמן מה הוצעו גם טיפולים אחרים, כולל מניפולציה עם סילון מים (המים הקרים Douche)!

אורגזמה התרחשה בדרך כלל תוך דקות מטיפול כזה. אולם התברר כי מספר מטופלים ביקשו טיפול רב יותר ממה ש'טוב להם'! לא פלא שבמאה ה-19 זה היה די רגיל שנשים פנו לניתוח הרופא שלהן על בסיס חוזר. הרי אוננות עדיין נחשבה לחטא, אז איזו ברירה הייתה להם?

הרטט של היום היה בהתחלה

מהפכה עבור הרופאים העייפים הגיעה בשנת 1869 כאשר נרשמו פטנט על ציוד העיסוי והרטט המופעל על ידי קיטור לטיפול בבעיות נשיות. הוא נועד לשימוש בפיקוח בלבד – במקרה של שימוש לרעה.

המנוע הוצמד לשולחן ומטופלת איתרה את אגנה על גבי הכדור הרוטט על השולחן.

היא נחשבה להמצאה מושלמת, שחסכה לרופאים זמן רב, וכתוצאה מכך אפשרה להם לראות יותר 'סובלים'.

רוב הרופאים התקשו לטפל בחולים באמצעות האצבעות שלהם, והמנגנון החדש הזה יהיה ברכה. הם יכלו להשלים תוך דקות, משימות שלא היו יכולות לקחת עד שעה.

נעשה שימוש גם בטכניקות יוצאות דופן אחרות, למשל שולחנות רטט מונעי בנזין ואוויר, כיסאות מתנדנדים, כיסאות מטלטלים ועוד רבים אחרים.

נשים לא הבינו את זה כמובן, אבל הן קיבלו את ה'טיפול' שלהן מאותה סיבה שנשים משתמשות כיום בעזרים מיניים – להקלה על תסכול מיני.

מה שנראה לנו מוזר כעת, הוא שנשים בתקופה הוויקטוריאנית נחשבו נורמליים להתקשר לרופא שלהן כדי לרכוש את ההנאה וההקלה המינית שלא זכו להן בבית.

'רייצ'ל מיין', היסטוריונית ומחברת מצהירה כי בשל העובדה שחשבו שנשים יכולות ליהנות מינית רק באמצעות חדירה נרתיקית, ה"תרופות" המוזרות הללו לא נתפסו כמפגש מיני.

לאחר מכן, מכיוון שהשימוש בהם לא היה כרוך בנרתיק זה לא היה מגע מיני, אך ורק הליך רפואי! ב

המאה ה-16 גבריאל פאלופיוס טען שהוא האדם הראשון שגילה את הדגדגן. "זה כל כך נסתר שהייתי הראשון לגלות את זה, לפני מספר שנים" הוא הכריז.

אולם יחד עם זאת, נראה ש'פייטרו ד'אבאנו' היה היחיד שהבין למה נועד הדגדגן. הוא הכריז "נשים מונעות לתשוקה… על ידי שפשוף הפתח העליון ליד הערווה שלהן. ההנאה שניתן להשיג מחלק זה של הגוף דומה לזו המתקבלת מקצה הפין."

למרות זאת, הן החברה והן מקצוע הרפואה המשיכו להכחיש זאת במשך ארבע מאות שנה! למעשה, גינקולוגים וסקסולוגים כאחד, המשיכו להכחיש את הדגדגן ומטרתו עד שנות ה-80.

השלב הבא

כעשרים שנה לאחר הוויברטור המופעל בקיטור, ניתן היה להשיג ויברטור רב-תכליתי המופעל על ידי סוללות.

עד תחילת המאה ה-20 היו לפחות שני תריסר סוגים שונים של ויברטורים זמינים למקצוע הרפואה.

עד מהרה אנשי עסקים ראו את הפוטנציאל של ייצור ויברטורים ומכירתם ישירות לנשים. הם שווקו כמכשירים ביתיים רגילים ולא לשימוש מיני. הם קודמו בפרסומים מכובדים כ'עזרים שכל אישה תעריך'. למעשה, הגאדג'טים המסוימים האלה היו רק המכשיר החשמלי הביתי החמישי מאחורי הקומקום, הטוסטר, מכונת התפירה והמאוורר.

במהלך שנות העשרים של המאה ה-20, ה"סרטים השובבים" הראשונים והפורנוגרפיה המוקדמת הראו נשים המשתמשות ב"מעסים" אלה להנאה מינית. אבל, כתוצאה מכך, בשנות ה-30 הם כבר לא קודמו בגלוי והשימוש הרפואי בהם הופסק.

ויברטורים מודרניים

למרבה המזל, הרעיון של היסטריה כמחלה נזרק בשנות ה-50.

הוויברטור הפך לפופולרי שוב במהלך שנות ה-60 והפעם בכלל זה תהילה מינית.

מאסטרס וג'ונסון השתמשו בוויברטורים במחקרם על מיניות בסוף שנות ה-60. ויברטורים בצורת פין החלו להימכר בחנויות מין והזמנות בדואר הפכו נפוצות.

הסופרת הפמיניסטית והמטפלת מינית בטי דודסון, החלה ב-1971 ללמד סדנאות אוננות והתמקדה בשימוש בוויברטורים. היא טוענת שהיא הייתה הראשונה שהציגה ויברטורים חשמליים אך ורק לשימוש מיני.

בשנת 1974 פרסמה ג'ואני בלנק את 'Good Vibrations': The complete guide to vibrators. ג'ואני המציאה את הרטט 'ונוס פרפר' וב-1977 פתחה את 'גוד ויברציות' את חנות הסקס הראשונה שהוקדשה כולה לוויברטור.

היום, נשים רואות באופן אוניברסלי את הוויברטור שלהן כחלק מהחופש והעצמאות המינית שלהן.

ויברטורים מגיעים כעת בכל הצורות והגדלים ונשים רבות משתמשות בהם באופן קבוע כדי לסדר את ה"היסטריה" שלהם

תודה לאל על המאה ה-21!