admin הרובר היא קומדיית רסטורציה על שלושה קבליירים גולים וההרפתקאות המאוהבות שלהם עם קבוצת נשים בנאפולי בתקופת הקרנבל. ברור מלכתחילה שנושאי המחזה הם אהבה ונישואין, במבט מנקודת מבט של אישה. סצנת הפתיחה מציגה שתי אחיות: פלורינדה העקשנית והלנה הבוטה, הראשונה נמצאת בנישואים מסודרים לאדם מבוגר בשם דון וינסנטיו ובכל זאת אוהבת את בלוויל, אחד מהקאבלירס. זו האחרונה מיועדת למנזר.
סכסוכים נוצרים מיד בין הצעירות לחברה הפטריארכלית שלהן, כיוון שלא פלורינדה ולא הלנה מסתפקות בסיכויים שלהן: ״מתמרמר; ועד כמה אבי חושב שאני קרוב עד כה להתחתן עם החפץ השנוא הזה' (א' 1.17-18) ו'והאם אתה חושב שאי פעם אהיה נזירה? או לפחות עד שאני כל כך זקן שאני לא מתאים לשום דבר אחר? אמונה לא, אחות' (א' 1 28-29). עולמן של הנשים הללו נראה מגביל ומדכא.
נד בלאנט הוא בן לוויה טיפשי של הקאבלירס ופועל בחלקו כסילון קומי כדי להעמיד את הדמויות הגבריות האחרות באור טוב יותר. ה'סחירות' של נשים היא רעיון שנרמז אליו במערכה הראשונה והוא ניכר בבירור בסצנה שבה בלאנט האומלל נשדד על ידי זונה בשם לוסטה. במהלך הסצנה הקצרה הזו, בלאנט מזכיר כסף בשתי הזדמנויות: "היא מאוהבת בי לכל הרוחות, והיא לא תתחשב בהתנחלויות" (III.2.13-14), ומתייחס לזונות של מולדתו אנגליה כ"זונות אובדות שכירות" (III.2.23). לאורך כל הסצנה, בלאנט מניח שהוא שולט בהליכים כאשר במציאות זו לוסטה.
האלמנטים החתרניים ב הרובר מתגלמים ללא ספק בדמויות הנשיות, בעיקר פלורינדה והלנה, אבל גם לוסטה. ניתן לראות את הפטריארכיה המדכאת כ- סטטוס קוו בהם הנשים מורדות. פטריארכיה זו מיוצגת בדמות אחיהן השתלטן של האחיות דון פדרו, שבהיעדר אביהן אוכף ביהירות את גורלם של אחיו.
אולם פלורינדה והלנה מודעות למגבלות שלהן ונחושות לברוח. כשפדרו מגלה לפלורינדה כמה וינסנטיו חושק בה (I.1.52), היא מגיבה ב: 'אני שונאת את וינסנטיו, אדוני' (I.1.56) וכשהוא אומר להלנה שהיא 'לא מיועדת לשיחת אוהבים' ( I.1.78) היא גומלת בצידה: 'גם לא קדושים עוד זמן מה, אני מקווה' (I.1.80). התפיסה של נשים חתרניות מלידה מתחזקת עוד יותר כאשר בלאנט נוקם את עצמו נגד הגניבה של לוסטה על ידי ניסיון לאנוס את פלורינדה הבתולה במערכה הרביעית, אך ורק בטענה שהיא גם אישה: 'הא, מה יש כאן? האם הרצונות שלי נענים? והאם זה לא יצור היא?' (IV.5.21).
הרובר היא בהחלט מהפכנית שכן האלמנטים החתרניים שלה אינם כלולים במידה רבה. בהן משתמשת באלמנטים החתרניים שלה כאמצעי להתקפה אכזרית על מוסד הנישואים המסודרים. למרות שהמחזה שלה עסוק בעניינים פרטיים, נראה שהוא עדיין משדר אג'נדה פוליטית, כמו הדגשת דאגותיהן של נשים בתקופת הרסטורציה.
