לא הכל טראגי – הקומדיה של שייקספיר "כְּפָר קָטָן"

אחד המרכיבים המרכזיים של המלט מלבד הנקמה ובתוך כל שפיכות הדמים יש חוש הומור אפל שמתרחש על ידי דמות המפתח המלט. ההומור האפל הזה משמש בצורה היעילה ביותר. דוגמה בהמלט תהיה במערכה 4 סצנה 2 שבה רוזנקרנץ וגילדנשטרן הולכים לחפש את המלט בדיוק בזמן שהוא החביא את גופתו של פולוניוס. בסצנה זו זה מתחיל בכך שהמלט אומר "מאוחסן בבטחה!" זה הצביע על ההומור האפל וכאן המלט מדבר על הגופה כאילו הייתה חתיכת בשר שהוא הניח כדי לאחסן אותו בבטחה. הוא ממשיך ואומר "מי קורא להמלט?" אפשר לראות שזה מביא בכוונה את היסוד הפארסי.

אחד המאפיינים הטובים שיש להמלט הוא היכולת העדינה והמתמדת שלו להשתמש בהומור בכל מצב. הוא משמש כמעט בכל מצב רציני או מיד לאחר מצב רציני והוא מראה את תקינות דעתו החיונית. זה גם ממשיך להראות ללא הרף שהמלט אכן אינו אכול בטירוף והוא גם לא מטורף בשום שלב, אם כי זה עשוי להיראות לדמויות אחרות בהמלט שכן. אף על פי שהמלט מוטרד מהאירועים שמתרחשים לסובבים אותו מבצעים את משימת הנקמה שלו, ושגם כשאומרים זאת על ידי רוח רפאים זה מספיק כדי לבטל איזון של כמעט כל מוח, המלט שומר על מוח רגוע ואסוף בכל מצב, אפילו המורכב יותר. יחידות.

איכות ההומור חשובה בקומדיה, חשובה יותר בטרגדיה, בין אם זה בטרגדיה של החיים ובין אם בטרגדיה של התיאטרון. במונחים של אלמנט ההומור במחזה של המלט, למשל, אפלת הטרגדיה הופכת לשחירה יותר בזכות תכשיטי ההומור שבהם היא מוצגת. ניתן להראות זאת בצורה הטובה ביותר במערכה 1, סצינה 2, שבה הכפר אומר "קצת יותר מבני משפחה, ופחות מחביבים". זה נאמר בצורת משחק מילים כיוון שכאן הכפר במאפיין ההומור האופייני שלו עושה משחק מילים כיוון שהוא מציין שהמלכים מגדירים את עצמו לא רק כאביו של המלט אלא שהוא גם דודו והוא פועל באופן שיכול להיראות כלא טבעי. הסיבה שזה ייראה כלא טבעי היא שהמלך הוא דודו של המלט, ובכל זאת הוא לוקח את התפקיד של אביו ומנסה להתחבר עם המלט ברמת דמות אב, מה שניתן לראות כדבר לא טבעי לעשות. לאחר שהמלט אומר זאת המלך עונה "איך זה שהעננים עדיין תלויים עליך?" "לא כך, אדוני; אני יותר מדי בבן," אומר המלט, משתעשע באבל. שוב אנו רואים את הצד ההומוריסטי של המלט במיוחד בזמן שהוא מדוכא שכן המלך משתמש במטאפורה של עננים כדי לרמוז שהמלט עדיין מוטרד ומדוכא ואופיינית להמלט המאפיין תשובתו היא משחק מילים סרקסטי על דברי השמש והבן.

בסצנת בית הקברות במערכה 5, סצינה 1 עם הליצנים מוצגת המלט כשהוא לוקח חלק בהומור קודר ומלנכולי. על הגולגולת הראשונה הוא אומר: "אולי זה פייט של פוליטיקאי… כזה שיעקוף את אלוהים, אולי?" לדעתי זו תהיה הדוגמה הטובה ביותר לשימוש בכלי הקומי בצורה היעילה ביותר והאפקטיבית ביותר שלו, שכן למעשה כאן המלט מקל על המצב החמור שבו הוא נמצא בבית קברות תוך שהוא עומד פנים אל פנים עם גולגולות של מי פעם חיו אבל עכשיו הם מתים. יש גם נושא הומור קל כשהקברן פשוט זורק את הגולגולות מהקברים.

לסיכום אני חושב ששייקספיר משתמש היטב בכלי הקומדיה בהמלט. העדויות למידת היעילות של שייקספיר בשימוש בקומדיה ככלי בהמלט מוצגות בצורה הטובה ביותר בסצנת החופרים. בסצנה זו אופליה נקברת לאחר שהתאבדה בכנסייה, כאשר המחזה נכתב לראשונה בתקופה שבה הקתוליות הייתה חזקה ולכן אדם שהתאבד ונקבר בכנסייה היה גורם לכמה אנשים כדי להתעצבן, מצב הרוח הרציני מוקל במהירות באמצעות ההומור של התחרות המילולית המתרחשת בין המלט לחופר הקבר.

מאמרים מומלצים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *