admin הזרועות והאיש של ג'ורג' ברנרד שו היא דרמה הסובבת סביב המלחמה בין הסרבים לבולגרים. הסיפור מתאר את בלנצ'ילי, שכיר חרב של הסרבים שניצל על ידי ריינה הגיבורה. ריינה השייכת למשפחת פטקוף הבולטת מאוהבת גם בקפטן סרגיוס שמסוגל להבטיח ניצחון מאסיבי לסרבים בסיליוויניצה. שאר ההצגה מתרחשת בבית משפחת פטקוף. בלונטשילי חוזר לבית ומחזיר מעיל השייך לאביה של ריינה. היה בו דיוקנו של ריינה וכיתוב כתוב: 'לחייל שמנת השוקולד שלי'. כאשר אביה של ריינה דרש את המעיל, היא הצליחה להתחמק באומנות ולהסיר את הכתובת.
המלחמה מוצגת כתעלול חצי קומי על ידי שו. גם הצד הקומי וגם הצד הטרגי של המלחמה מתוארים בגוון אותנטי. לחדרה של ריינה פולש בלוטנשילי השכיר הסרבי. הוא מכוסה בבוץ ודם ונמלט מהבולגרים. ריינה מרחמת עליו ומגינה עליו למרות שהיא בולגרית. כשהחיילים הבולגרים נכנסים לחדרה היא מסתירה אותו בצורה מבריקה מאחורי הווילון. ריינה הופכת לפציפיסטית.
כחייל שכיר חרב בלונטצ'ילי מתואר באופן קומי. לאקדח שלו אין כדורים וכמו ילד קטן בבית ספר הוא נושא איתו שוקולדים. כאשר ריינה מושיטה לו שוקולד לאכול, הוא הולך עד כדי ריקון הקרטון על ידי קרצוף בידיו ומסיים הכל. ריינה מתרגשת כלפיו ומתייגת אותו בתור: 'חייל קרם השוקולד שלי'. בלונצ'ילי הוא ארכיטיפ ילד שפחות מודאג מחומרת המלחמה. כשחייו בסכנה, הוא תופס הגנה בחדרה של ריינה. דרך Bluntschili אנו מבינים שמלחמה היא קומדיה טרגית, אנתמה, הר געש שפוצע את הנפש והגוף של האנשים. בלונטשילי הכי פחות מוטרד מהצד של מי מנצח במלחמה. הוא לא מספיק אמיץ להשיב מלחמה ומנסה להציל את עורו שלו. דרך ריינה, אנו מבינים שגם בקרב אויבים יכולים להיות חברים, תכונה שהיא אינסטינקט אנושי בסיסי להיות אדיב קיומי כלפי האחר. ריינה היא נביאת אי האלימות למרות שהנטיות הרומנטיות שלה מתלכדות עם גברים שנמצאים במלחמה וחסרי פחד, נועזים ואמיצים.
סרגיוס בעלה לעתיד של ריינה מאופיין כחייל אמיץ. הוא מבטל את פקודות הממונים עליו מבצע הסתערות פרשים נועזת ומנצח בקרב על הבולגרים בסיליוויניצה. סרגיוס מוצג כאדם עם תכונות כמו מלחמה. ריינה וקתרין אמה שמחה על הניצחון הבולגרי והן מרגישות גאות בכך שיהיה חתן ובעלה מצליח לסכל אויבים. להיבט הרציני של מלחמה ניתן מקום למחשבה דרך הדמות הזו.
שני סוגי האישיות המנוגדים העוסקים במלחמה מראים אמביוולנטיות בתיאורו של שו. אנשים מעצם טבעם הם שלווים ומלחמה מסומנת כהרפתקה קומית דרך דמותו של בלנצ'ילי. מצד שני רצינות המלחמה ניתנת לפרוק דרך הנפש של סרגיוס. אין מה להעריץ במלחמה חוץ מזה שהיא מביאה הרס על החיים והרכוש. שו הופך לשליח של אי אלימות ומטיל ספק ביושרה של אומות להתמכר לאלימות ואכזריות.
ריינה גיבורת המחזה ניזונה מהאגדות הרומנטיות של פושקין והאופרה. היא מתפקעת מרומנטיקה ויש סתירה בדמותה כאשר מצד אחד היא רואה במלחמה מחזה כדי להביס את האויב ולהילחם באומץ ומצד שני אין לה נקיפות מצפון בניסיון להגן על האויב שלה. היא אדיבה ורחומה כלפי אויבה. היא עושה זאת על ידי נטילת סיכונים גדולים כלפי המוניטין שלה. היא ארכיטיפ של אחר רחום, פמיניסטית שמתנהגת כמורדת של תרבות הנגד. כשהיא מגלה שסרגיוס, העתיד שלה ניצח במלחמה, היא תוהה אם היא תהיה זכאית יותר. היא עושה אידיאליזציה של סרגיוס כגיבור רומנטי. המחברת בריינה יצרה דמות יוצאת דופן המקיפה את האידיאל של הפמיניזם המודרני. היא גם מפתחת משיכה רומנטית לבלונצ'ילי אליו היא פונה בתור 'חייל שמנת השוקולד שלי'. בהמשך המחזה אנו מבינים שהיא ממשיכה להינשא לבלוטנצ'ילי.
קתרין אמה של ריינה מתוארת כאשת בית אצולה עם כל הבסיס של יולדות מסורתית. אין לה דעה משלה והיא הולכת יחד עם בתה ואביה פטקוף. קתרין יכולה להיחשב כאם ארכיטיפית שמנהלת את משק הבית ומרגישה גאה שחתנה השיג ניצחון מזהיר. פמיניסטיות יטענו שהדמות שלה מיושנת ואנטי-פמיניסטית. מרקסיסטים יטענו שדמותה היא סטריאוטיפ של תודעת הבורגנות. היא דמות כנועה לאידיאלים, גחמות וגחמות גבריות.
לוקה עוזרת הבית היא פמיניסטית מושבעת. כשהיא רואה את האקדח בחדרה של ריינה, היא שומרת אותו בסוד. אבל מאוחר יותר חושף את זה לסרגיוס. כשסרגיוס מנסה לפלרטט איתה, היא מוחה בתוקף. יש לה דעות עצמאיות משלה. התודעה המעמדית פועלת במוחה לטראומה והיא מרגישה שהיא שייכת למכובד ולאריסטוקרט. במונחים מרקסיסטים: יש לפרק את רעיון האצולה והתודעה המעמדית כסימפטום פתולוגי.
