admin המונח doujinshi נוצר על ידי שתי מילים, doujin ו-shi, שהראשונה פירושה אנשים החולקים תחומי עניין משותפים, ו-shi משמעו מגזין. המונח יושם במקור על פאזינים של מנגה, מגזיני תחביבים וחוברות קומיקס חובבים.
עובדה מעניינת היא שבדרך כלל תת התרבות הפופולרית ביותר מבושלת על ידי מישהו שמחפש רווח בלבד, ואז מוזנת לקהל צעיר רעב של מעריצים. עם זאת, זה לא תמיד המקרה ביפן. האמנות היא למען האמנות היא מה שחסידי שוק הקומיקס משתוקקים אליו.
Yoshishiro Yonezawa, סופר, מבקר ותומך נלהב של תת-תרבות המנגה הפופולרית, הגה רעיון להקים מיזם, שוק שיהיה פתוח לכל אמני המנגה הלא מקצועיים שיוצרים מעגלים משלהם הנקראים doujinshis להפקת מנגה לחקות יצירות אמנות ומגזינים (שנקראים גם doujinshis). הרעיון הפך לפופולרי מאוד שכן Comiket, שוק הקומיקס הגדול בעולם, מתקיים ביפן פעמיים בשנה במשך שלושה ימים ברציפות בכל פעם בחורף ובקיץ. יש יותר מ-35 אלף מעגלים שלוקחים חלק כמו גם יותר מחצי מיליון משתתפים.
זהו מרחב שבו מטיפים לחופש הביטוי בקנה מידה גדול, והמארגנים מעולם לא חלמו על הצלחה כה גדולה של יצירתם. לפני קומיקט, צעירים שלמדו בתיכון או באוניברסיטה, השתתפו בשווקי קומיקס כחובבנים, והפסיקו להשתתף לאחר סיום הלימודים. אבל באמצע שנות השבעים זה השתנה באופן דרסטי. זה הפך להיות לא רק תחביב, אלא תשוקה לכל החיים, שכן אמנים רבים זכו להערכה ולעוקבים עקב הפופולריות הגוברת של תופעת ה-doujinshi. ישנם יותר מאלפיים שווקי doujinshi המתקיימים ביפן מדי שנה, וקומיקט הוא ללא ספק הפופולרי ביותר.
כעת הרעיון התפשט הרבה מעבר ליפן כששווקי קומיקס נפתחו בטייוואן, קוריאה, הונג קונג, סין ואפילו ארצות הברית. מספר עיגולי הדוג'ינשי צמחו כשהשווקים סיפקו הזדמנויות גדולות למספר רב של אמנים חובבים ומנגקות (אמני מנגה).
בהתחלה, החלק השולט של היוצרים של doujinshis היו נשים, כשמונים אחוז. בשנות ה-80 יותר גברים התעניינו, וכעת נראה שהיחס מעדיף רק במעט אמניות.
אנו מסיקים כי doujinshi היא תופעה תרבותית ויזואלית אשר מעוצבת בעיקר על ידי בני נוער, אך משמעותה והשלכותיה הן בעלות חשיבות עולמית.
